הפרשיות שנקרא השבוע ,"ויקהל -פקודי",חוזרות כמעט במדויק על הפרשיות שקראנו לא מכבר "תרומה" ו"תצוה".

בפרשיות, "תרומה ותצוה", אומר הקב"ה למשה לומר לבנ"י להרים את תרומתם לבניית המשכן, ובנוסף פרוט מדויק כיצד לבנות את המשכן וכליו ואיך לעשות את בגדי הכהונה.
והשבוע,ב"ויקהל- פקודי" מוסר משה את הדברים לבנ"י.

לאורך שתי הפרשיות, התורה מתארת באריכות
את מה שהביאו בני ישראל.
יתרה מכך,התורה לא מספקת בתאור כללי,אלא מפרטת את הכמויות מכל חומר ומה עשו מכל דבר.

אח"כ ממשיכה התורה ומספרת בפרוט רב,במשך פסוקים רבים,כל עשיה ועשיה במלאכת בנית המשכן, כשהמילים "ויעש","עשו", מופיעות למעלה מעשרים פעמים.

השאלה היא,מדוע ??
מדוע יש צורך לחזור כל כך בפרוט על כל עשייתם של בני ישראל, מדוע לא מספיק לסכם בפסוק אחד ולומר שבני ישראל עשו כדבר משה ??
איזו תועלת או ידיעה יוצאת לנו מהאריכות שמאריכה התורה ?

עד כדי כך מרחיבה התורה, שכאשר מתארת את מעשה האפוד נאמר :
ויעש את האפד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתלים לעשות בתך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מעשה חושב"

התורה מפרטת כיצד יצרו בני ישראל את חוטי הזהב.
ריקעו את הפחים וקצצו מהם חוטים.

הרמב"ן מסביר שהתורה מתארת את עשית חוטי הזהב משום שזו היתה מלאכה שלא היתה ידועה כיצד נעשית בשונה מטוית חוטים ולכן התורה מאריכה בה ומפרטת.

הרמב"ן מסביר מדוע התורה מתארת את עשיית חוטי הזהב בשונה מהחוטים האחרים,
אבל מדוע זה חשוב ??
למה חשוב לנו לדעת את הטכניקה של עשיית חוטי הזהב ??

שאלה נוספת,

במשך ארבעים שנה שבני ישראל הולכים במדבר הקב"ה מוריד להם אוכל מהשמים,
דואג שהבגדים יתאימו את עצמם ללובשיהם – יגדלו איתם בעת הצורך.
הבגדים לא מתבלים ואף מסדר שענני הכבוד יגהצו להם את הבגדים.
הקב"ה מיישר להם את הדרך ומסדר להם את מזג האויר מתחת לענני הכבוד.

בני ישראל לא צריכים לעשות כלום,הם מקבלים את הכל על 'מגש של זהב'.

א"כ מדוע החריג הקב"ה את המשכן ?
מדוע את מלאכת בנית המשכן הטיל הקב"ה על בני ישראל ?
מדוע שלא ירד להם משכן בנוי מן השמים ?

לילה אחד,כך מספר הסיפור, חלם אדם חלום.
הוא חלם שהוא הולך על שפת הים, מטייל עם אלוקיו.
מולו בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו.
בכל תמונה שהבזיקה בשמיים,
הבחין בשתי זוגות רגליים שהיו בחול:
זוג אחד שלו וזוג אחד של אלוקיו.
הביט האדם לאחור על העקבות בחול.
הוא הבחין כי פעמים רבות
יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך.
הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות
האומללות והעצובות של חייו נשנה הדבר.
פנה האדם לאלוקיו ושאל:
“אלוקים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך
תלך איתי לאורך כל הדרך.
אך הבחנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי
יש עקבות של זוג רגליים אחד.
אינני מבין מדוע בתקופות הקשות ביותר של חיי צעדתי לבדי.
אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר – עזבת אותי!”
ענה לו אלוקים:
“בני, אוהב אני אותך ולעולם לא אעזבך.
באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך,
כשאתה רואה זוג אחד של עקבות,
לא היו אלה עקבותיך.
היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפי”.

המשכן היה המקום שבו היה ניתן לראות- לחוש את מציאותו של הקב"ה בעולם.
בורא עולם לא זקוק למקום מסוים כאן בעולם כדי להימצא בו.
הוא מצוי בכל נקודה ונקודה כאן בעולם.
המשכן הוא אמצעי שניתן לנו כדי שנוכל לראות,
ממש כמו משקפיים שניתנות לקצר ראיה.

המשכן ניתן לבני ישראל כדי שיוכלו דרכו,בעת שעושים רצונו של מקום, לראות את מציאותו של הקב"ה בעולם.

אין ולו דבר אחד שמתקיים כאן בעולם ללא הנקודה האלוקית שבו.
הקב"ה מחיה בכל רגע ורגע כל פרט ופרט שמתקיים ונמצא בעולם.

כשאנחנו מרגישים מרוחקים,הבעיה היא בנו.
אנחנו מסתובבים עם עיניים סגורות, ונדמה לנו שהעולם חשוך.

דומה הדבר לאדם שנמצא בתוך חדר חשוך, ונדמה לנו שבחוץ השמש אינה זורחת.
אם רק יסיט את הוילון, מיד יחדרו לחדר קרני השמש,יאירו ויחממו.

אם הקב"ה היה מוריד את המשכן מהשמים היה חשש שמישהו יחשוב ח"ו שהיכן שאין משכן, אין שם בורא עולם.
אולי מישהו יחשוב ח"ו שלעיתים נעדר הקב"ה מחייו.
מטרתו של המשכן וכל עבודתו היא להסיט את הוילון ולתת לקרני האור לחדור פנימה.
הקב"ה תמיד נמצא איתנו, רק שאנחנו לא תמיד רואים.

החושך מגיע מאותו וילון,האור נמצא שם תמיד.

על המילים "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם",
אומרים חז"ל "בתוכם ולא בתוכו".
הקב"ה אינו זקוק למקום מסוים כדי להימצא בו.
המשכן הוא כלי שבאמצעותו אנחנו מסלקים את החושך מתוך עולמנו- מתוכנו, "ושכנתי בתוכם"

התורה מתארת בפרוטרוט את עשית המשכן ע"י בני ישראל כדי להדגיש כי המטרה היא לא המשכן.
בפרשיות הקודמות מצוה הקב"ה את משה על בנית המשכן,
אבל כאן מראה לנו התורה כי המכוון הוא לא אל המשכן עצמו,אלא אלינו.

אם המשכן הוא התכלית, לא היה צורך שבני ישראל יתעסקו בעשייתו,היה יכול הקב"ה להורידו מהשמים.
בודאי לא היה צורך להרחיב ולפרט ככ את עשייתם של בני ישראל.

התורה מפרטת את עשייתם של בני ישראל במלאכת המשכן כדי להורות ולהדגיש כי
המטרה היא אנחנו,העבודה התמידית שלנו בקיום המצוות ,באמונה ובבטחון בקב"ה
כי הם מסיטים את הוילון…

הרש"ר הירש בתחילת פרשת ויקהל כותב את הדברים בלשונו המופלאה :
'ברגע הזה (לפני בנית המשכן),כבר נעשה הפשע הלאומי הגדול ביותר, וכבר הושג החסד הנעלה ביותר מאת ה' – ללא מקדש וללא קורבנות.
דבר זה מוכיח את דבר האמת,שלא המקדש והקרבנות כשלעצמם יביאו את ברכת החסד מאת ה', והם אינם אלא מורי דרך להשגת חסדי ה' ולא יותר '.

אין המטרה מכוונת כלפי המשכן עצמו.
לקב"ה אין צורך במשכן.
המטרה היא העשיה שלנו, שמסיטה את הוילון.

בורא עולם תמיד כאן איתנו,צריך רק לפתוח את העיניים.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]